חדשות מהישוב

בימים אלו מסכם הרב דוד רוזנפלד, מנהל בית חב"ד המקומי, שבוע של חנוכה מלא וגדוש. בכל לילות החג, יצא הרב דוד רוזנפלד עם כמה מאנ"ש מביתר עילית הסמוכה, כדי לזכות את חיילי צה"ל המשרתים באזור בהדלקת נרות החג. בעמדות, לאורך הכביש ובכניסה לכפרים ערביים, התקבל הרב רוזנפלד בשמחה ע"י החיילים. "קצת אור דוחה הרבה חושך" נהפך מסיסמה למציאות כאשר נמצאים במקומות בלתי שגרתיים אלו. גם הסופגניות התקבלו בברכה ע"י החיילים.

גלרית תמונות 

במוצאי שבת וישב, התאספנו להתוועדות לכבוד חג הגאולה של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב"ד

הרב מנחם ברוד, עורך "שיחת השבוע" ריתק את הקהל, כאשר הוא דיבר על חשיבות לימוד החסידות בכלל, ולימוד ספר התניא בפרט.

גלרית תמונות

הקלטה מההתוועדות להורדה 

סיפורי התורה בכלל, וסיפורי האבות בפרט, אינם כתובים סתם, ללא מטרה אלא כל סיפור, וכל מאורע בא ללמד אותנו הוראה בעבודת ה'. סיפורי האבות מהווים מקור להשראה בחיינו היום, כפי פתגם חז"ל "מעשה אבות, סימן לבנים". מפרש הבעל שם טוב שסימן לבנים פירושו שהבנים, כלומר הדורות האחרונים, יעברו אותם מאורעות, אותם ניסיונות שעברו האבות. התנהגות האבות היא זו שצריכה ללמד אותנו איך להתמודד עם שטף המאורעות שאנחנו חיים. אם כלל זה נכון עבור כל האבות, הוא נכון שבעתיים עבור חייו של יעקב אבינו, בחיר האבות. לכן יש להתבונן בסיפורו של יעקב אבינו וללמוד ממנו לגבי חיינו היום.

יעקב אבינו עוזב את ביתו של יצחק ורבקה. הוא עוזב את החממה של תורה ועבודה על מנת ללכת לחרן, ולבנות שם את ביתו. בדרך, בעת יציאתו מארץ ישראל, הוא מקיף את ראשו בגל אבנים. מסעו של יעקב אבינו מסמל את המסע של הנשמה היהודית, היורדת ממקומה, מקום מלא קדושה ואלוקות, לחרן, חרון אף של מקום, לעולם הזה הגשמי, מקום בו האלוקות בהעלם. מסע זה הכרחי לנשמה על מנת להשלים את מטרת בריאתה. מסעו של יעקב אבינו הוא גם המסע של כל יהודי שבשלב מסויים בחייו עוזב את חממת הישיבה בה הוא למד תורה כל הזמן. הוא יוצא מהקדושה כדי להתחיל להתמודד עם העולם הגשמי וניסיונותיו. מסעו של יעקב אבינו הוא גם מסעו של היהודי שמתחיל את יומו בקדושה, בתפילה ובלימוד תורה, כל אחד לפי אפשרותו, ויוצא במשך היום להתפרנס. יש לדעת שבתחילת המסע הזה, יש להגן על הראש. אמנם יהודי חייב להתעסק עם העולם הגשמי ודווקא בעולם הגשמי הוא יכול לגלות את הנוכחות האלוקית המוסתרת, אבל כדי להצליח במשימה זו ולא ח"ו ליפול בפיתויי העולם הגשמי ותענוגיו, יש תחילה להגן על הראש. ראשו של היהודי צריך תמיד להיות מחובר עם הקב"ה. ראשו של היהודי מנצל כל רגע פנוי לחזור פסוקי תורה בעל פה, ללמוד עוד משנה אחת וכדומה. אחרי הקדמה זו, ניתן לרדת לחרן, לעבוד שם ודווקא שם לבנות את בית ישראל באופן שמיטתו שלימה, ללא פגם. דווקא אחרי הקדמה זו, יעקב אבינו, בעת חזרתו לארץ, יכול להצהיר עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. לא ויתרתי על אף מצווה, שמרתי על קלה כחמורה. כך כל יהודי, אחרי הקדמה זו, יכול כל יהודי להתמודד עם ניסיונות העולם הגשמי להישאר שלם בשמירת המצוות, לשמור על קלה כחמורה עד שהוא יגיע למצב בו הוא יוכל להצהיר שהוא הצליח לעמוד במשימתו בעולם.

השבוע, חזרו שלוחי הרבי מליובאוויטש, איש איש למקום שליחותו. כל אחד מהם החליט לעזוב את משפחתו, לעזוב את הסביבה הדתית בה הוא היה גר, כדי ללכת למקומות רחוקים בגשמיות ועוד יותר ברוחניות. אחת בשנה, הם מתאספים בחצרו של הרבי ב770 שבניו יורק כדי לשמוע אחד מהשני, ללמוד אחד מניסיונו של השני, לשאוב מהאווירה המיוחדת של השהייה בד' אמותיו של הרבי. אבל בעיקר כדי לצאת שוב עם כוחות מחוזקים למקום שליחותם ושם למצוא כל יהודי ולקרב אותו לאביו שבשמים.

נתפלל שבקרוב ממש נוכל לעמוד ולראות שהושלמה המשימה של מפעל השליחות בבניין בית המקדש השלישי וגילוי השכינה לעין כל.

הגליון המלא להורדה 

פרשתנו מתייחדת בכך שהיא הפרשה היחידה בכל התורה הקרויה על שם אישה, חיי שרה. לא לחינם נבחר שם זה אלא ניתן לומר שרוב הפרשה מדברת אודות שתי נשים, שרה ורבקה, שתי האימהות הראשונות של עם ישראל. תחילה עם פטירת שרה אימנו, ואחר כך עם הסיפור של שליחות אליעזר והתפקיד המיוחד שלוקחת רבקה בסיפור, כאשר בשלוש הזדמנויות היא מצילה את המצב ועוזרת לאליעזר להצליח בשליחותו למרות הקשיים והעיכובים הנגרמים על ידי לבן, עד לחתונת יצחק ורבקה, הפרשה מתמקדת בדמותה של האישה. וניתן לומר, שבפרשה זו מרמזת לנו התורה את תפקידה המיוחד של האישה.

לקראת סוף פרשת השידוך של יצחק, אומרת לנו התורה שיצחק התחתן עם רבקה, "ויביאה האהלה שרה אמו וגו' ותהי לו לאישה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי שרה אימו". רש"י מתעכב על המילים "האהלה שרה אימו" ומסביר שבעצם המילים האלו מיותרות. אין שום חשיבות לאן הביא יצחק את רקבה אשתו הטריה. ולכן מביא רש"י את דברי המדרש האומר לנו שבאהל שרה התרחשו שלוש ניסים, ענן היה קשור לאהל, הייתה ברכה מיוחדת בעיסה ונר דלק מערב שבת לערב שבת. בעת פטירת שרה אימנו, הניסים האלו פסקו. כאשר רבקה נכנסה לאהל, חזרו אותם שלושה ניסים. מסביר הרבי מליובאוויטש שבשלושת הניסים האלו מרומזות שלושת המצוות המיוחדות שניתנו לנשים. הענן הקשור על האהל, אשר מראה על דרגה מיוחדת של קדושה וטהרה השוכנת בתוך האהל, מרמז על קיום מצות טהרת המשפחה. הברכה בעיסה מרמזת על הפרשת חלה, שהיא חלק ממצווה כוללת יותר של כשרות האכילה והשתיה. והנר הדלוק מיום ששי ליום ששי מרמז על מצות הדלקת נרות שבת קודש.

טעות נפוצה בימינו לחשוב שהיות האישה פטורה מרוב המצוות עשה שתלויות בזמן מהווה הוכחה על קיפוח חלקם של הנשים ביהדות. מסביר הרבי שההיפך הוא הנכון. התורה הורידה חלק מהחיוב של מצוות מהאישה כדי שהיא תוכל להתרכז בתפקידה המיוחד, המרומז בשלושת המצוות שנמנו למעלה. אין ספק שלאישה חלק עיקרי בעיצוב האישיות של הדור הבא. לאישה יש הכוח המיוחד לגרום שאיפות רוחניות, הן אצל בעלה והן אצל ילדיה. בידיה לגרום לילדיה לשאוף להתחבר לרוחניות, או ח"ו להיות קשורים בגשמיות. באשרות האישה לגרום שילדיה ירגישו אהבה, רצון ותענוג בלימוד התורה או ח"ו להיפך. כדי לעצב את אישיותם של הילדים, התורה לא סומכת על האבות. רק על אישה סומך הקב"ה. וכדי לתת לה את האפשרות למלאות את התפקיד החשוב הזה, התורה הורידה ממנה החיוב במצוות עשה הקשורות בזמן.

תפקיד מיוחד זה מרומז בשלושת המצוות ובשלושת הניסים המופיעים בפירושו של רש"י. הידור והקפדה יתירה בכשרות האכילה והשתיה גורם לעדינות נפש. זאת הסיבה שהדברים המותרים באכילה הם בדרך כלל עופות ובהמות שאינם דורסים וכד'. הקפדה והידור בהדלקת נרות שבת היא סגולה לילדים תלמידי חכמים. והקפדה על טהרת הבית היהודי גורמת למידות טובות אצל הילדים.

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכות נשים צדקניות שבדורנו נזכה לראות בבנין בית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.

הגיליון המלא להורדה 

בעוד כמה ימים תיפתח הוועידה השנתית של שלוחי הרבי שבכל העולם. בהזדמנות זו, ניתן לשלוח לרב דוד רוזנפלד בקשת ברכה שתיקרא בעת ביקורו בציונו של הרבי מליובאוויטש, מקום הידוע כמסוגל במיחוד לתפילה ורבים ראו ישועות.

ניתן לשלוח מכתבים בפקס : 072-2449348, או לכתובת המייל : chabadkt@012.net.il או למלאות טופס בקישור הבא : http://www.chabadkt.org.il/templates/articlecco_cdo/aid/1338130/jewish/pan.htm

מזל טוב למחזיק כרטיס 718171 מכרמי צור שזכה במסוק עם שלט. הפרס יגיע בימים הקרובים.

הרשימה המלאה של הזוכים 

כ250 ילדים מהישוב כרמי צור שבגוש עציון התאפסו לתהלוכת לג בעומר. זה כבר כמה שנים שאף ילד לא מפספס את התהלוכה והכינוס שמארגן  הרב דוד רוזנפלד, מנהל הבית חב"ד המקומי. לאחר אמירת הפסוקים, התפללו הילדים על שלימור העם, התורה והארץ.

אחרי ההגרלה, שגם היא הפכה לשם דבר בישוב ובה חולקו פרסים יקרי ערך, הילדים ראו מופע של להטוטים.

גלרית תמונות 

באמצע ספר ויקרא שכל כולו עוסק בדיני הקרבנות, המשכן והעבודה המתבצעת בו, אנחנו מוצאים בסוף פרשתנו סיפור מוזר. קם אדם ובאמצע ויכוח, הוא מקלל את הקב"ה. הצורה שבה התורה מתארת אירוע זה מעוררת הרבה תמיהות. אומרת לנו התורה : "ויצא איש ישראלי וגו' ויקוב את השם וגו' "

רש"י מתייחס לתחילת הסיפור ושואל מהיכן יצא ? ולשאלה זו מביא רש"י שלושה פירושים. אבל שלושתם משאירים לנו שאלות. פירוש ראשון, מעולמו יצא. פירוש שני, אומר רש"י, שהוא יצא מהפרשה הקודמת, מהציווי על לחם הפנים. הוא לגלג ואמר וכי דרכו של  מלך לאכול לחם שנאפה לפני תשעה ימים או לחם טרי ? פירוש שלישי מביא רש"י שהוא יצא מבית דינו של משה חייב. הוא רצה לשים את אוהלו בתוך מחנה דן (שבטו של אמו) ובני דן לא רצו לקבל אותו מפני היותו בן איש מצרי. הוא הלך לבית דינו של משה רבנו ויצא חייב. מיד יצא וקילל.

למה רש"י מתכוון באומרו מעולמו יצא ? לחם הפנים היא המצווה היחידה המעוררת תמיהה ? זו המצווה היחידה שאיננה מובנת לנו ?

 על תמיהה נוספת בלשון הפסוקים עומד ספר הזהר. על סיבת השימוש במילה ויקוב, ולא ויקלל (לשון יותר ברורה), אומר הזוהר שהוא רצה לעשות נקב במחיצה המפרידה בין עולם היצירה, סוף העולמות העליונים, ועולם העשיה, העולם הגשמי.

הרבי מליובאוויטש מביא אור חדש על כל הסיפור ומבאר אותה בצורה שעונה על כל השאלות.

אידאולוגיה נפוצה מאוד בימינו דוגלת בשוויון זכויות לכל אדם. הרעיון המרכזי העומד בבסיס אידאולוגיה זו היא שכל האנשים נבראו ע"י הקב"ה, כולם דומים אחד לשני ולכן כולם צריכים להיות שווים אחד לשני. לכולם אותם זכויות ואף אחד לא יכול לטעון על עליונות על אנשים אחרים. זו גם הסיבה שיש לחיות כשאחדות ושלווה בן אנשים.

שיטה זו מוטעת מיסודה ! אכן, יש הבדלים בין אנשים ! גבר לא דומה לאישה, יהודי לא דומה לאינו יהודי, כהן לא דומה למי שאינו כהן, בתוך משפחה אחת יש הבדל בן ילד לילד. לא מדובר על עליונות אלא לכל אחד יש תפקיד. זה לא ניתן לבחירתנו, זו עובדה קיימת בתוך העולם. אחדות פירושו לגלות שלכל אחד יש תכונות מיוחדות לו, שונות מחברו, ולראות איך לשלב בין התכונות של כל אחד על מנת להגיע לחיים בהרמוניה. כאשר כל אחד יוצא מעצמו ורואה בחברו אפשרות לגלות עולם חדש שהוא לא הכיר מקודם, עולם של שיתוף פעולה בין אנשים שונים, בין אנשים עם תכונות מנוגדות, אז ניתן לומר ששורה אחדות ושלום אמת.

היכולת להגיע למצב של שלום אמת בא מחיבורו של יהודי להקב"ה. לפני בריאת העולם היה הקב"ה לבד בעולמו. גם אחרי בריאת העולם הכל בא ממנו ית'. הקב"ה ברא את העולם כדי שיוכלו לגלות את האחדות בתוך הפרטים.

אותו מקלל, התנגד למחיצות. הוא רצה לעשות נקב בין העולמות העליונים לבין העולם הגשמי, הוא התנגד להבדל בן השבטים והוא לא היה מסוגל להבין את המיוחד של יום השבת על הימים האחרים. לכן אומר רש"י, מעולמו יצא, מתפיסת עולמו המוטעית הוא יצא.

דווקא בימי ספירת העומר בא סיפור זה להדגיש לנו את חשיבות האחדות האמיתית בעם ובזכותה נזכה לראות בנין בית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.

בהלכות טומאת צרעת הנלמדים בפרשתנו אנחנו מוצאים הלכה מעניינת. אומר הרמב"ם ש"אף על פי שהכול כשרים לראות נגעים, הטומאה והטהרה תלויה בכהן". כלומר אם הכהן בעצמו יודע את הלכות נגעי צרעת, הוא רואה את הנגע שהתגלה בעור האדם ומחליט אם הוא טמא, מוסגר לשבוע או טהור. אבל אם הכהן אינו יודע את כל פרטי ההלכות ואינו יודע להבחין בן נגע טמא לנגע טהור, הוא שואל את החכם המומחה בנגעים. אם החכם אומר טמא, עדיין הבן אדם טהור עד שהכהן בעצמו יגיד את המילה טמא. ואפילו אם הכהן הוא קטן או שוטה, החכם אומר לו מה לומר ודיבורו של הכהן היא זו שתגרום להיות טמא או טהור.

הלכה זו דורשת ביאור. בשום מקום אחר בתורה לא מצינו דבר דומה. חכם אינו קובע אלא דווקא פיו של הכהן, אפילו אם הכהן קטן או שוטה !

מסביר הרבי מליובאוויטש שכדי להבין הלכה זו, יש קודם לזכור את ההשלכות של טומאת צרעת. בשונה מכל הטומאות האחרות, אנו יכולים להבחין בחומרה מיוחדת בטומאת צרעת. בן אדם הלוקה בצרעת, דינו להיות מרוחק מכל בני ישראל. בלשון הפסוק "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו". היות והאדם רצה לגרום למחלוקות ולפירוד לבבות ע"י ריבוי לשון הרע, הוא נידון לשבת בדד, מרוחק מכל אחיו, אפילו מטמאים אחרים.

הכהן נקרא בזהר איש החסד. מהותם של הכוהנים להיות אנשים המרבים אהבה ואחווה בן בני ישראל. תכונה שהם ירשו מאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום.  תכונה זו המיוחדת לכוהנים מקבלת ביטוי גם בהלכה. דווקא לגבי ברכת כוהנים נאמר שהכוהנים מברכים לפני הברכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". הברכה, כדי שתהיה שלימה, צריכה להיות מתוך אהבה אמיתית לכל אחד מהציבור. עד כדי כך שמובא בפוסקים שאם לכהן יש שנאה לציבור או שהציבור שונא אותו, סכנה היא לכהן לברך את העם.

מעכשיו ניתן להבין למה טומאת הצרעת תלויה בכהן דווקא. כדי לגרום לבן אדם לשבת בודד, מרוחק מישוב, מרוחק מסביבה, מחוץ למחנה צריך להיות איש חסד. אמנם יש לבקר אם לפי ההלכה מדובר בצרעת ולכן יש לשאול את החכם שיבדוק את הנגע. אבל רק איש חסד יכול לרדת לעומק המשמעות של הרחקת בן אדם מהישוב ולכן לפני שהוא יגיד את המילה טמא, הוא יחפש איך אולי ניתן להקל עליו ולמצוא פתח כדי להשאיר אותו בטהרתו.

מכאן יש לימוד חשוב ביותר להורים ולמחנכים. כאשר אנחנו רואים התנהגות לא מתאימה אצל הילדים, חשוב מאוד להיזהר מהתגובה שאנחנו ננקוט. אנחנו יודעים שלמילים קשות יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת ולכן לפני שנגיב, חובה לבדוק אם אנחנו כוהנים, אנשי חסד. האם התגובה באה מתוך אהבת ישראל שלימה ואמיתית לילד, מתוך דאגה כינה לעתידו ולוקחת בחשבון המשמעות של תחושת הבדידות שהילד יכול להרגיש. או שמא התגובה באה כדי להרגיע את הכעס, מתוך התפרצות רגשות. כאשר בישיבה אחת עמדה על הפרק השאלה אם להוציא ילד בגלל חומרת מעשיו, ראש הישבה היה בדעה להשאיר את הילד ואילו המגיד שיעור צידד בעד להוציא אותו. בישיבת הצוות המכרעת, כאשר המגיד שיעור איים להתפטר אם ישאירו את הילד, ענה לו ראש הישיבה שלזרוק ילד מהישיבה לרחוב, מדובר בדיני נפשות ואילו שאלת המשך העסקתו של המגיד שיעור היא בסך הכול שאלה בדיני ממנות, ולכן הוא החליט להשאיר את הילד, על אף חומרת מעשיו. אותו ילד שינה את מעשיו ונהיה למורה הוראה בקהילה חשובה.

נרבה באהבת ישראל, ובעזרת ה' נזכה שבחודש ניסן זה נוכל להקריב את קרבן פסח בטהרה בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.

גם השנה זכו חיילי צה"ל המשרתים באיזור כרמי צור לביקורים מאת הרב דוד רוזנפלד, מנהל בית חב"ד כרמי צור.

מיד עם צאת השבת, יצא הרב רוזנפלד לקריאת המגילה ולשמוח את שמחת החג עם החיילים. מאוחר יותר, לקראת השעה 2:00 לפנות בוקר, הגיע הרב מנחם מענדל שיפמן לקרוא שוב את המגילה לחיילים שחזרו מפעילות מבצעית וקיבל אותם עם אוכל חם, חיוך ומגילה מוכנה.

למחרת בבוקר, יצא שוב הרב רוזנפלד ביחד עם כמה מאנ"ש מביתר עילית כדי לזכות את החיילים בכל מצוות החג, קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, הנחת תפילין והעיקר שמחה ללא גבולות.

אין ספק שמבצע פורים תשע"א השאיר רושם רב על כל החיילים !

גלרית תמונות 

כרם חב"ד לפרשת בא זמין להורדה

קליק ימני ושמירה בשם